הכרזת העצמאות של ישראל 1948

ארץ ישראל עברית הייתה מקום הולדתו של העם היהודי. כאן צורה הזהות הרוחנית, הדתית והפוליטית שלהם. כאן הם הגיעו לראשונה למדינה, יצרו ערכים תרבותיים בעלי משמעות לאומית ואוניברסלית ונתנו לעולם את ספר הספרים הנצחי.

לאחר שהוגלו בכוח מארצם, העם נשאר נאמן לה לאורך כל התפוצה שלהם ולא הפסיק להתפלל ולקוות לשובם אליה ולשיקום החופש הפוליטי שלה.

מונע על ידי התקשרות היסטורית ומסורתית זו, יהודים שאפו בכל דור רצוף להתבסס מחדש במולדתם העתיקה. בעשורים האחרונים הם חזרו בהמוניהם. חלוצים, עולים שהגיעו לארץ-ישראל בניגוד לחקיקה המגבילה ומגינים, הם גרמו למדבריות לפרוח, חידשו את השפה העברית, בנו כפרים ועיירות, ויצרו קהילה משגשגת ששולטת בכלכלה ובתרבות שלה, אוהבת שלום אבל יודעת להגן על עצמה, מביאה את ברכות ההתקדמות לכל תושבי המדינה, ושואפת לאום עצמאי.

בשנת 5657 (1897), בזימון האב הרוחני של המדינה היהודית, תיאודור הרצל, התכנס הקונגרס הציוני הראשון והכריז על זכותו של העם היהודי ללידה מחדש לאומית בארצו.

זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מ-2 בנובמבר 1917, ואושרה מחדש במנדט של חבר הלאומים אשר, בפרט, נתן סנקציה בינלאומית לקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארץ ישראל ולזכותו של העם היהודי לבנות מחדש את ביתו הלאומי.

הקטסטרופה שפקדה לאחרונה את העם היהודי-הטבח במיליוני יהודים באירופה-הייתה הדגמה ברורה נוספת לדחיפות בפתרון בעיית חסרי הבית שלו על ידי הקמה מחדש בארץ ישראל של המדינה היהודית, שתפתח את שערי המולדת לרווחה לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של חבר מיוחס לחלוטין בקהילת העמים.

ניצולי השואה הנאצית באירופה, כמו גם יהודים מחלקים אחרים של העולם, המשיכו להגר לארץ ישראל, ללא פחד מקשיים, מגבלות וסכנות, ולא הפסיקו לטעון את זכותם לחיים של כבוד, חופש ועבודה כנה במולדתם הלאומית.

במלחמת העולם השנייה תרמה הקהילה היהודית במדינה זו את מלוא חלקה למאבקם של העמים שוחרי החירות והשלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליה ובמאמץ המלחמתי שלה זכתה לזכות להתחשב בקרב העמים שהקימו את האומות המאוחדות.

ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה העצרת הכללית של האומות המאוחדות החלטה הקוראת להקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת הכללית דרשה מתושבי ארץ-ישראל לנקוט בצעדים הנדרשים מצדם ליישום החלטה זו. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכותו של העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת לביטול.

זכות זו היא זכותו הטבעית של העם היהודי להיות אדונים לגורלו, כמו כל העמים האחרים, במדינתו הריבונית.

בהתאם לכך אנו, חברי מועצת העם, נציגי הקהילה היהודית בארץ ישראל והתנועה הציונית, מתכנסים כאן ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ומתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ובעוצמת החלטת העצרת הכללית של האומות המאוחדות, מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, המכונה מדינת ישראל.

אנו מצהירים כי החל מרגע סיום המנדט הלילה, ערב השבת, ה-6 איאר, 5708 (15 במאי 1948), ועד להקמת הרשויות הנבחרות והסדירות של המדינה בהתאם לחוקה שתתקבל על ידי האסיפה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מה-1 באוקטובר 1948, מועצת העם תפעל כמועצת מדינה זמנית, והאיבר המבצעי שלה, מינהל העם, יהיה הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, שתיקרא "ישראל".

מדינת ישראל תהיה פתוחה להגירה יהודית ולקיבוץ הגולים; היא תטפח את התפתחות המדינה לטובת כל תושביה; היא תתבסס על חופש, צדק ושלום כפי שחזו נביאי ישראל; היא תבטיח שוויון מוחלט של זכויות חברתיות ופוליטיות לכל תושביה ללא קשר לדת, גזע או מין; היא תבטיח חופש דת, מצפון, שפה, חינוך ותרבות; היא תגן על המקומות הקדושים של כל הדתות; וזה יהיה נאמן לעקרונות אמנת האומות המאוחדות.

מדינת ישראל מוכנה לשתף פעולה עם סוכנויות ונציגי האומות המאוחדות ביישום החלטת האסיפה הכללית של ה-29 בנובמבר 1947, ותנקוט צעדים להביא לאיחוד הכלכלי של ארץ ישראל כולה.

אנו פונים לאומות המאוחדות לסייע לעם היהודי בבניית מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לעמדת האומות.

אנו קוראים - בעיצומה של המתקפה שהושקה נגדנו כבר חודשים-לתושבי מדינת ישראל הערבים לשמור על השלום ולהשתתף בבניית המדינה על בסיס אזרחות מלאה ושווה וייצוג נאות בכל מוסדותיה הזמניים והקבועים.

אנו מושיטים את ידנו לכל המדינות השכנות ולעמיהן בהצעת שלום ושכנות טובה, ופונים אליהם ליצור קשרים של שיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם היהודי הריבוני שהתיישב בארצו. מדינת ישראל מוכנה לעשות את חלקה במאמץ משותף לקידום המזרח התיכון כולו.

אנו פונים לעם היהודי בכל התפוצות להתכנס סביב יהודי ארץ ישראל במשימות ההגירה והבנייה ולעמוד לצידם במאבק הגדול להגשמת החלום העתיק-גאולת ישראל.

אנו שמים את מבטחנו בקב " ה, אנו מצרפים את חתימותינו על הכרזה זו בישיבה זו של מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל אביב, בערב שבת זה, היום ה-5 של אייר, 5708 (14 במאי 1948).

David Ben-Gurion

Daniel Auster

Mordekhai Bentov

Yitzchak Ben Zvi

Eliyahu Berligne

Fritz Bernstein

Rabbi Wolf Gold

Meir Grabovsky

Yitzchak Gruenbaum

Dr. Abraham Granovsky

Eliyahu Dobkin

Meir Wilner-Kovner

Zerach Wahrhaftig

Herzl Vardi Rachel Cohen

Rabbi Kalman Kahana

Saadia Kobashi

Rabbi Yitzchak Meir Levin

Meir David Loewenstein

Zvi Luria

Golda Myerson

Nachum Nir

Zvi Segal

Rabbi Yehuda Leib Hacohen Fishman

David Zvi Pinkas

Aharon Zisling

Moshe Kolodny

Eliezer Kaplan

Abraham Katznelson

Felix Rosenblueth

David Remez

Berl Repetur

Mordekhai Shattner

Ben Zion Sternberg

Bekhor Shitreet

Moshe Shapira

Moshe Shertok